בתחילת פרשת דברים כתוב שמשה החל "באר את התורה", ומפרש רש"י "בשבעים לשון פרשה להם". מסתבר ש'ביאור' עניינו הסתעפות מלשון הקודש של העם הנבחר לשבעים לשונות אומות העולם.
לשון הקודש מסמלת את האמת הצרופה והמבוררת כפי שהיא מאירה מלמעלה, מעולם האחדות. שבעים הלשון לעומתה הם רסיסי האמת הפזורים כאן בעולם הריבוי. דבר הנאמר רק בלשון הקודש מאיר מעל הראש אך לא חודר לחדרי הלב. לשם כך יש לרדת לגן השבילים המתפצלים של שפות החול האנושיות, השבורות, ומתוכן לטפס מחדש אל מוצאן בקודש.
כל זה ארע כבר במגדל בבל. האנשים דיברו "שפה אחת", אך היה זה "אחד בפה ואחד בלב", או ליתר דיוק 'אחד בפה ורבים בלב' – הלב היה שרוי בפירוד, ולכן השתמשו בשפתם האחת להלחם בה' אחד. ה' פיצל ובלל את שפתם כדי שיגיעו לאחדות ממקום מתוקן יותר, האוסף את ריבוי חלקי הלב ומעלה אותם.
הפנינה היומית | ניר מנוסי 