היה היו שבעה מלכים. לכל אחד מהם היה חזון נפלא לגבי האופן בו ראוי לנהל את ממלכתו. האחד היה מלך של חסד, שרצה להשפיע כל טוב לכל חסידיו ללא הבחנה. השני היה מלך של גבורה, שרצה לשפוט ממלכתו לפי מידת הדין והצדק המוחלט. אחר רצה להרחיב ממלכתו דרך כיבוש ונצחון של מלכויות אחרות, ואחר רצה דוקא לחנך עמו לשמוח בחלקם ולהיות מלאי הודיה על מה שיש.
כל החזונות היו יפים, בדרכם. היתה רק בעיה אחת: המלכים לא ידעו להקשיב אחד לשני. כל אחד הלך רק בדרכו שלו בלי ללמוד מהאחרים — וכאן היתה מפלתו. אחת אחת קרסו מלכויותיהם.
שבעת המלכים, הנקראים בקבלה מלכי התוהו הקדמונים, קיימים גם בנו. הם כוחות הנפש הרוחשים ומתנגשים שבנו, מושכים אותנו פעם לפה ופעם לשם. אם לא נפגיש ביניהם, תעלה אף נפשנו בתוהו. נתפצל לחלקים ולרגעים ולחוויות, ולא נאחד אותם לכדי סיפור קוהרנטי אחד, עם מטרה, כיוון והתפתחות.
שזירת חוטי נפשנו לכדי סיפור היא הקומה השניה של ספירת העומר. בקומה זו איננו רק סופרים את הימים אלא מספרים אותם, כותבים באמצעותם את סיפור חיינו. שבעה השבועות מסמלים את שבעת המלכים, ושבעה הימים של כל שבוע את הפגישות שלהם עם כל המלכים האחרים, כדי ללמוד מהם וללמד אותם.
כעת למשל אנו בשבוע השני, השבוע של מלך הגבורה והדין. ביום ראשון הוא נפגש עם מלך החסד, ביום השני התבודד עם עצמו (גם חשוב בכל שבוע עמוס פגישות), ביום שלישי נפגש עם מלך התפארת ואתמול עם מלך הנצח.
היום, יום חמישי, יש לו פגישה עם מלך ההוד. הוא הולך ללמוד ממנו על חשיבות ההרפיה, ההודאה בטעויות ובמגבלות וההסתפקות מלאת ההודיה בחלקנו, ולראות כיצד הם משרתים את חזון הגבורה שלו (למשל, שלפעמים אם מציגים חוק מוחלט דוקא באופן רפוי, בשקט ובלי לחץ, אנשים יכבדו אותו, וישמרו עליו, יותר מאשר אם נדגיש כל הזמן כמה הוא חשוב…).
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ: http://bit.do/pnina_yomit
הפנינה היומית | ניר מנוסי 