"אין בטובה למלה מ- עֹנֶג ואין ברעה למטה מ- נֶגַע" (ספר יצירה ב, ד)
מגע יכול להיות הדבר המענג והמקרב ביותר, או הדבר המרחיק והחוצץ ביותר. מתי מגע הוא בבחינת עֹנֶג ומתי בבחינת נֶגַע?
המפתח טמון בביטוי התלמודי היפה, "נוגע ואינו נוגע". בתוך המגע המתוקן משולבת גם בחינה של אי-נגיעה – זכירה כי בפנימיותו של הזולת איננו נוגעים. ממד אי-הנגיעה מרכך את המגע והופך אותו לרגיש ומכבד יותר.
וכעת, פלא בלשון הקודש: אם נכתוב את המלה נוגע ב"מילוי" (פתיחת האותיות) – נון וו גימל עין – ונחשב רק את ערכן של אותיות המילוי, ון ו ימל ין, נראה כי הוא זהה לערך המלים ואינו נוגע! פנימיות המלה 'נוגע' היא 'ואינו נוגע'.
להצטרפות: http://bit.do/pnina_yomit
הפנינה היומית | ניר מנוסי 