בפרשת שמיני אנו מגלים שלא הכל מותר לאכול: יש המון חיות טמאות ואיסורי אכילה. מול כל האיסורים האלו מתעורר היצר וצועק: מה זה צריך להיות?! שום הנאה גשמית לא השארתם לנו!
על כך משיב ה': "כל מה שאסרתי לך התרתי לך כנגדו… אסרתי לך את הדם — התרתי לך את הכבד שכולו דם. אסרתי לך את החזיר — התרתי לך את הדג ששמו שיבוטא שהוא [טעמו] דומה לחזיר…" חז"ל דרשו על כך שה' לא רק "מתיר אסורים" אלא גם מתיר איסורים – את האיסורים שהוא עצמו אסר. מטרתו אינה לדכא את היצרים שלנו אלא לעדן אותם.
בעומק, התרת האיסור גם מתירה אותנו ממאסר – מהכלא של רגשות האשם על האיסורים שעברנו (או התאוה אליהם). כשאומרים לנו שיש מקום לתאוה שלנו, זה קצת משחרר. ה' אומר לנו: מותר לכם להיות עם יצר הרע…
